השופט א' שהם:
רקע כללי
1. לפנינו ערעור על הכרעת דין ולחילופין על גזר דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת"פ 53724-03-11, שניתנו על-ידי כב' השופטת ד' סלע.
2. המערער הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בעבירות אלה: חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); התעללות בקטין או בחסר ישע, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין; תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) (סיפא) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; והטרדה, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת). המערער זוכה מהעבירה שעניינה חטיפה לשם חבלה חמורה, לפי סעיף 374 לחוק העונשין, אשר יוחסה לו בכתב האישום.
3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: ארבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 14.3.2011; 18 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה או עבירת אלימות מסוג פשע; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלוננים בשיעור של 40,000 ש"ח.
המערער משלים עם הרשעתו בחלק מהעבירות, אך משיג על הרשעתו "בעבירות החמורות" שיוחסו לו בכתב האישום, ולחילופין "ומפאת הזהירות" הוא מבקש לערער גם על חומרת עונשו.
4. זה המקום לציין, כי הודעת הערעור הראשונה מטעמו של המערער הוגשה, ביום 9.5.2012, על-ידי באת כוחו דאז, עו"ד תמי אולמן, אך ביום 24.2.2013, פנתה עו"ד אולמן במכתב למזכירות בית משפט זה וביקשה לבטל את הערעור. בהתאם לכך, נמחק הערעור ביום 26.2.2013, כמבוקש. זמן מה לאחר מכן, הודיע המערער ממקום כליאתו, כי הבקשה למחיקת הערעור לא הוגשה על דעתו, והוא ביקש כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, על מנת להגיש הודעת ערעור חדשה ולחדש את ההליכים בעניינו. לבקשתו של המערער, הוחלט, ביום 17.4.2013, לבטל את מחיקת הערעור ולחדש את ההליכים בערעור זה.
ביום 29.8.2013, הוגשה הודעת ערעור חדשה על-ידי עו"ד דניאל כפיר, בא כוחו הנוכחי של המערער, וביום 13.11.2013 התקיים דיון בערעורו של המערער.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער
5. כתב האישום בעניינו של המערער כולל שלושה אישומים. באישום הראשון מדובר בשלושה קטינים: א.ח., יליד 16.12.2007; אחיו - ר.ח., יליד 29.12.2001; ובן דודם של האחים - י.ח., יליד 16.3.1999. המערער הוא בן זוגה של דודתם של הקטינים, והוא יליד שנת 1978.
בכתב האישום נטען, כי בחודש יולי 2010, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, תקף המערער את הקטין א.ח., שהיה אותה עת כבן שנתיים וחצי, בכך שצבט בלחיו "וגרם לו לנפיחות, כיחלון, וכאב בפנים משמאל". בסוף שנת 2010, תקף המערער, פעם נוספת, את א.ח., וכפי שנטען בכתב האישום הוא תפס בחוזקה באפו "עד שגרם לו לדימום מהאף". בעקבות אירועים אלה, אסרו הוריהם של הקטינים א.ח. ו-ר.ח. על המערער לשהות במחיצתם של ילדיהם, ללא רשות.
כעולה מכתב האישום, בתאריך 19.1.2011 בשעות אחר הצהריים, שיחקו בני הדודים ר.ח. ו-י.ח. בסמוך לבית סבם בישוב בית ג'אן, כאשר באותה שעה שהה הקטין א.ח. בבית סבתו, באותו ישוב. צוין בכתב האישום כי "במועד זה היו הורי הקטינים בעבודה במקום מרוחק". בשלב זה, הגיע המערער עם רכבו למקום בו שיחקו ר.ח. ו-י.ח., וביקש מהאחרון להביא אליו את הקטין א.ח., ובתמורה הבטיח לו סכום של 100 ש"ח. י.ח. סירב לבקשה, ואו אז פנה המערער אל ר.ח. והורה לו להביא אליו את אחיו, ובעקבות דרישה זו הלך ר.ח. לבית סבתו והוביל את אחיו - א.ח. מבית הסבתא, לרכבו של המערער. משהבחין א.ח. במערער הוא החל לבכות, אך המערער הכניסו בכוח לרכבו, בעוד הקטין, שהיה באותה עת כבן 3 שנים, "מפוחד ורועד". מסופר בכתב האישום, כי באותו מעמד איים המערער על הקטינים ר.ח. ו-י.ח. כי אם יחשפו דבר מהמתרחש "הוא יחטוף אותם מבית הספר, יהרוג אותם וירצח אותם", והכל בכוונה להפחידם. המערער נסע עם שלושת הקטינים מבית ג'אן ובהגיעו לישוב מנות, הוא הוריד את בני הדודים י.ח. ו-ר.ח. בתחנת אוטובוס חשוכה, למרות תחינתו של ר.ח. כי לא ישאירם במקום לבדם. השניים נותרו בתחנת האוטובוס במשך כחצי שעה, כאשר ר.ח. ממרר בבכי מתוך פחד.
מיד לאחר מכן, נסע המערער עם הקטין א.ח., שנותר עמו ברכב. בפרק זמן של כחצי שעה, טוענת המאשימה כי המערער תקף את א.ח. וחבל בו חבלות של ממש. במהלך אותה נסיעה, גרם המערער ל-א.ח. "להירטב בכל גופו עד שהקטין א.ח. רעד מקור". לאחר כמחצית השעה, שב המערער לתחנת האוטובוס ואסף לרכבו את ר.ח ו-י.ח., ובהמשך הוא נסע עם השלושה לאגם המונפורט, כאשר "א.ח. עדיין רטוב ורועד מקור". במהלך הנסיעה, תקף המערער את הקטין א.ח. וגרם לו לחבלות של ממש "בכך שסובב את אוזניו, צבט את לחייו, הטיח את ראשו בחלון הרכב, הכה אותו באמצעות בקבוק, וחסם את אפו של הקטין א.ח. ואת פיו עד כי הקטין התקשה לנשום". הקטין, אשר מחמת סבלו החל לבכות, גרם למערער לעצור את רכבו, לפתוח את דלתו ולאיים על א.ח. כי אם לא יפסיק לבכות הוא יקרא לצבועה שתבוא אליו, ובשל פחדו חדל הקטין מבכיו. עוד נטען, כי גם מחוץ לרכב המשיך המערער במסע ההתעללות בקטין, בכך שתקף אותו "וגרר אותו". רק בסמוך לשעה 21:00 חזר המערער לבית ג'אן והחזיר את האחים ר.ח. ו-א.ח. לבית סבתם, ואת י.ח. החזיר לבית סבו.
בעקבות תקיפת הקטין א.ח., כמתואר לעיל, נגרמו לו חבלות בכל חלקי גופו, ובין היתר: המטומות במצח ובלחי, שריטות בפנים ובצואר, אדמומיות בשתי האזניים, המטומות בבטן ובגב תחתון, ושטפי דם באשכים. בנוסף, נגרמו לאחים ר.ח. ו-א.ח. נזקים נפשיים המגיעים לכדי מצב נפשי של פוסט טראומה, דבר שהצריך התערבות של מטפלת מטעם אל"י (האגודה להגנת הילד), ונדרש המשך טיפול נפשי לתקופה ממושכת.
למערער יוחסו, במסגרת אישום זה, ריבוי עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע; התעללות בקטין או בחסר ישע; איומים; וכן חטיפה לשם חבלה חמורה.
6. באישום השני מדובר בעבירות של איומים והטרדה בשל התנהגותו של המערער כלפי ד"ר עבדאללה שאהין (להלן: ד"ר שאהין), רופא ילדים בקופת חולים מאוחדת בישוב בית ג'אן. כנטען בכתב האישום, הגיעו הקטין א.ח., ואביו, ביום 20.1.2011, לבדיקה רפואית אצל ד"ר שאהין, בעקבות האירועים שתוארו באישום הראשון. לאחר הבדיקה, הפנה ד"ר שאהין את א.ח. לבית החולים בצפת, ואת האב ללשכת הרווחה בישוב, ובהמלצתו הוגשה תלונה נגד המערער במשטרה. בעקבות כך, התקשר המערער, ביום 9.2.2011 בשעה 03:38 לפנות בוקר, אל ביתו של ד"ר שאהין והחל לקלל אותו ולאיים עליו, בשל הגשת התלונה נגדו במשטרה. בהמשך, התקשר המערער לביתו של ד"ר שאהין, בשעות הצהריים של אותו יום, והשמיע דברי איום עליו ועל בתו שענתה לטלפון. המערער אמר לבת כי ד"ר שאהין הוא "זבל" והוסיף "תיזהרו ממני כולם", וזאת מתוך כוונה להפחידם.
7. האישום השלישי עניינו בעבירה של הדחה בחקירה, בשל פנייתו של המערער, בשתי הזדמנויות אל הוריהם של ר.ח. ו-א.ח., לאחר הגשת התלונה במשטרה ולפני מעצרו ביום 14.3.2011. המערער אמר לאמם של הקטינים כי אם היא לא תחזור בה מהתלונה הוא יחטוף את ר.ח. מבית הספר. לאב אמר המערער, כי הוא יחטוף את ילדיו בשל כך שהוא הגיש נגדו תלונה במשטרה.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
8. בית משפט קמא פרט בהכרעת דינו, מיום 8.3.2012, את תגובתו של המערער לאשמות המיוחסות לו. המערער לא כפר בכך שהוא פגש את הקטינים, כולם או חלקם, יותר מפעם אחת. כמו כן, אישר המערער כי ביום האירוע, מושא האישום הראשון, נסעו הקטינים ברכבו בתחומי הכפר בית ג'אן. המערער הכחיש כי תקף מי מבין הקטינים, וטען כי לא נסע כלל במסלול המתואר בכתב האישום, בשעות הנקובות בו.